ניסויים קליניים בסרטן ריאה: איך הסוג והביומרקרים משפיעים על ההתאמה

סרטן ריאה מתחיל כשתאים בריאה גדלים בלי בקרה. לרוב הוא מתחיל בתאים שמצפים את דרכי הנשימה. זו לא מחלה אחת. שני אנשים עם "סרטן ריאה" בדוח יכולים להיות עם סוג שונה, שלב שונה, ושינויים גנטיים שונים בגידול. הפרטים האלה הם לרוב מה שמכריע אילו טיפולים מקובלים ואילו ניסויים קליניים עשויים להתאים.

שתי הקבוצות העיקריות הן סרטן ריאה של תאים לא-קטנים (NSCLC) וסרטן ריאה של תאים קטנים (SCLC). NSCLC היא הרוב הגדול. היא כוללת אדנוקרצינומה, קרצינומה של תאי קשקש וסוגים נוספים שאינם תאים קטנים. SCLC שכיח פחות, ומטופל כמחלה נפרדת: השלב נקבע אחרת, ומשטרי הטיפול שונים. גם רשימות הניסויים נפרדות. רשומה שנכתבה ל-NSCLC אינה שקולה לרשומה שנכתבה ל-SCLC.

השלב מתאר עד כמה הגידול גדל או התפשט. ניסויים רבים מקבלים רק טווח שלבים נקוב, למשל מחלה שעדיין מוגבלת לחזה, או מחלה שכבר התפשטה. הגבולות המדויקים כתובים בפרוטוקול. השלב אינו מחליף את סוג הסרטן או את תוצאות הביומרקרים; בודקים אותו יחד איתם.

במיוחד ב-NSCLC, בדיקה מולקולרית יכולה לחפש שינויים כמו EGFR, ALK ו-KRAS. בדוח יכולים להופיע גם גנים אחרים, למשל ROS1 ו-BRAF. חלק ממחקרי האימונותרפיה מציינים PD-L1. ניסוי יכול לדרוש אחד מהם, לפסול אותו, או לא להזכיר אותו. הווריאנט המדויק חשוב.

הטיפול בסרטן ריאה ממשיך להשתנות כשנבדקות תרופות ממוקדות, אימונותרפיות ושילובים. ניסוי קליני הוא אפשרות שכדאי להעלות עם האונקולוג המטפל. הוא אינו עדיף אוטומטית על טיפול מאושר. השאלה השימושית היא אם מחקר מסוים מתאים לסוג, לשלב, לפרופיל המולקולרי ולהיסטוריית הטיפול.

NSCLC ו-SCLC אינם שקולים זה לזה

שתי הקבוצות העיקריות הן סרטן ריאה של תאים לא-קטנים (NSCLC) וסרטן ריאה של תאים קטנים (SCLC). הן מתנהגות אחרת, משויכות לשלבים אחרת, ופותחות רשימות ניסויים שונות. דוח שכתוב בו רק "סרטן ריאה" אינו מספיק כדי לשפוט התאמה.

NSCLC היא הקבוצה השכיחה יותר. היא כוללת אדנוקרצינומה, קרצינומה של תאי קשקש וסוגים נוספים שאינם תאים קטנים. ניסויים רבים של טיפול ממוקד יושבים בקבוצה הזו, כי הם דורשים שינוי גנטי מסוים.

SCLC היא מחלה נפרדת. הטיפול בה שונה, ורשימות הניסויים שלה אינן שקולות לרשימות של NSCLC.

מילון מונחי הניסויים הקליניים יכול לעזור במונחים כמו התאמה, שלב ניסוי וטיפול מקובל.

ביומרקרים שמפרידים בפועל בין ניסוי לניסוי

במיוחד ב-NSCLC, בדיקה מולקולרית יכולה לחפש שינויים כמו EGFR, ALK, KRAS ואחרים. ניסוי יכול לדרוש אחד מהם, לפסול אותו, או לא להזכיר אותו כלל.

הווריאנט המדויק חשוב. מחיקה באקסון 19 של EGFR אינה אותה שאלה כמו מוטציית EGFR לא שכיחה. לנושא הצר הזה ראו אוסימרטיניב למוטציות EGFR לא שכיחות.

שינויי ALK ושינויי KRAS, כולל החלפות כמו KRAS G12C, גם הם מפצלים פרוטוקולים. בדוח יכולים להופיע גנים נוספים, כולל ROS1 ו-BRAF. מחקרי אימונותרפיה עשויים לציין PD-L1. תוצאת PD-L1 לבדה אינה אומרת אילו מחקרים מתאימים.