ניסויים קליניים ב-AML (לוקמיה מיאלואידית חריפה): איך המוטציות הגנטיות משפיעות על אפשרויות הטיפול
לוקמיה אינה מחלה אחת. ארבעת הסוגים העיקריים — AML (לוקמיה מיאלואידית חריפה), ALL (לוקמיה לימפובלסטית חריפה), CML (לוקמיה מיאלואידית כרונית) ו-CLL (לוקמיה לימפוציטית כרונית) — הן מחלות שונות. יש להן טיפולים שונים ורשימות ניסויים שונות. העמוד הזה עוסק ב-AML, הלוקמיה החריפה השכיחה ביותר במבוגרים.
ניסוי שכתוב בו "לוקמיה" מיועד בדרך כלל לאחד מהסוגים האלה בלבד. מחקרי ALL, CML ו-CLL אינם שקולים למחקרי AML. דוח שכתוב בו רק "לוקמיה" אינו מספיק כדי לשפוט התאמה.
AML מתחילה במח העצם, כשתאים מיאלואידיים גדלים בלי בקרה ודוחקים תאי דם בריאים. לשני אנשים עם AML יכולים להיות שינויים גנטיים שונים, מצב מחלה שונה (אבחנה חדשה מול חזרה או עמידות לטיפול), והתאמה שונה לטיפול אינטנסיבי. הפרטים האלה הם לרוב מה שמכריע אילו טיפולים מקובלים ואילו ניסויים קליניים עשויים להתאים.
בדיקה גנטית מחפשת שינויים כמו FLT3 (כולל ITD ו-TKD), IDH1, IDH2 ו-NPM1. לחלק מהם יש תרופות ממוקדות מאושרות בנסיבות מוגדרות — מעכבי FLT3 כמו midostaurin ו-gilteritinib, ומעכבי כמו () ו- (). בדיקה באבחנה ושוב בחזרה של המחלה קובעת אילו ניסויים ממוקדים עשויים להתאים. כדאי לבקש את תוצאות המוטציות בשמן.