ניסויים קליניים ב-AML (לוקמיה מיאלואידית חריפה): FLT3, IDH, NPM1 ואבחנה חדשה מול חזרה של המחלה
לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) היא הלוקמיה החריפה השכיחה ביותר במבוגרים. הניסויים בה שונים מאלה של לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) ולוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). בחיפוש ניסוי ב-AML חשובים מצב המחלה (אבחנה חדשה, חזרה או עמידות לטיפול), תוצאות בדיקות המוטציות וההתאמה לטיפול אינטנסיבי.
ניסוי שכתוב בו "לוקמיה" מיועד בדרך כלל לאחד מהסוגים האלה בלבד. מחקרי ALL, CML ו-CLL אינם שקולים למחקרי AML. דוח שכתוב בו רק "לוקמיה" אינו מספיק כדי לשפוט התאמה.
AML מתחילה במח העצם, כשתאים מיאלואידיים גדלים בלי בקרה ודוחקים תאי דם בריאים. לשני אנשים עם AML יכולים להיות שינויים גנטיים שונים, מצב מחלה שונה (אבחנה חדשה מול חזרה או עמידות לטיפול), והתאמה שונה לטיפול אינטנסיבי. הפרטים האלה הם לרוב מה שמכריע אילו טיפולים מקובלים ואילו ניסויים קליניים עשויים להתאים.
בדיקה גנטית מחפשת שינויים כמו FLT3 (כולל ITD ו-TKD), IDH1, IDH2 ו-. לחלק מהם יש תרופות ממוקדות מאושרות בנסיבות מוגדרות — מעכבי כמו ו-, ומעכבי כמו () ו- (). בדיקה באבחנה ושוב בחזרה של המחלה קובעת אילו ניסויים ממוקדים עשויים להתאים. כדאי לבקש את תוצאות המוטציות בשמן.